<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א בית שני שער שלישי</h1>
<h2>דף יא.</h2>
עגל שנולד מן הטרפה, שנינו ולד טרפה ר' אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח, ר' יהושע אומר יקרב. ואוקימנא פלוגתייהו בפרק אלו טריפות בשנתעברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו פליגי, מר סבר עובר ירך אמו ומר סבר עובר לאו ירך אמו. ואקשינן התם אי הכי אדמיפלגי בגבוה ליפלגו בהדיוט, ופריקנא להודיעך כחו דר' יהושע דאפילו לגבוה שרי. וקיימא לן כר' יהושע. ואמרינן נמי בפרק קמא דביצה (ו', א') ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי, ורב ור' יוחנן התם כולהו אמרי דעגל שנולד מן הטרפה שרי. ואע"ג דקיימא לן בעלמא דעובר ירך אמו הוא, כדאמר רבא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק מ"ז, א') פרה שהזיקה גובה מוולדה מאי טעמא גופה הוא, ובגיטין בשילהי פרק המביא בתרא (כ"ג, ב') אמרינן אם היתה עוברה זכתה לו ואוקימנא כר' וקסבר עובר ירך אמו הוא, ובערכין פרק קמא (ז', א') אמרינן היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן בגמ' פשיטא גופה היא, דאלמא פשיטא להו דעובר ירך אמו הוא. תירצו בתוספות דלעניין טרפות שאני שהדבר תלוי בחיות הבהמה וכדקיימא לן דטרפה אינה חיה, ועובר זה הרי יש לו חיות בפני עצמו ומתקיים יותר משנים עשר חודש, ואע"פ שנשבר רגלה של אמו מה מזיק לעובר. תדע דהא רבא גופיה דאמר התם פרה שהזיקה משלם מוולדה איהו הוא דאמר בפרק המקשה (ע"ה, א') השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי אף לדברי המתיר מותר, ארבעה סימנין אית ליה להאי.
<h2>דף כה.</h2>
עגל שנולד מן הטרפה, שנינו ולד טרפה ר' אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח, ר' יהושע אומר יקרב. ואוקימנא פלוגתייהו בפרק אלו טריפות בשנתעברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו פליגי, מר סבר עובר ירך אמו ומר סבר עובר לאו ירך אמו. ואקשינן התם אי הכי אדמיפלגי בגבוה ליפלגו בהדיוט, ופריקנא להודיעך כחו דר' יהושע דאפילו לגבוה שרי. וקיימא לן כר' יהושע. ואמרינן נמי בפרק קמא דביצה (ו', א') ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי, ורב ור' יוחנן התם כולהו אמרי דעגל שנולד מן הטרפה שרי. ואע"ג דקיימא לן בעלמא דעובר ירך אמו הוא, כדאמר רבא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק מ"ז, א') פרה שהזיקה גובה מוולדה מאי טעמא גופה הוא, ובגיטין בשילהי פרק המביא בתרא (כ"ג, ב') אמרינן אם היתה עוברה זכתה לו ואוקימנא כר' וקסבר עובר ירך אמו הוא, ובערכין פרק קמא (ז', א') אמרינן היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן בגמ' פשיטא גופה היא, דאלמא פשיטא להו דעובר ירך אמו הוא. תירצו בתוספות דלעניין טרפות שאני שהדבר תלוי בחיות הבהמה וכדקיימא לן דטרפה אינה חיה, ועובר זה הרי יש לו חיות בפני עצמו ומתקיים יותר משנים עשר חודש, ואע"פ שנשבר רגלה של אמו מה מזיק לעובר. תדע דהא רבא גופיה דאמר התם פרה שהזיקה משלם מוולדה איהו הוא דאמר בפרק המקשה (ע"ה, א') השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי אף לדברי המתיר מותר, ארבעה סימנין אית ליה להאי.
<h2>דף לא.</h2>
עגל שנולד מן הטרפה, שנינו ולד טרפה ר' אליעזר אומר לא יקרב לגבי מזבח, ר' יהושע אומר יקרב. ואוקימנא פלוגתייהו בפרק אלו טריפות בשנתעברה ולבסוף נטרפה ובעובר ירך אמו פליגי, מר סבר עובר ירך אמו ומר סבר עובר לאו ירך אמו. ואקשינן התם אי הכי אדמיפלגי בגבוה ליפלגו בהדיוט, ופריקנא להודיעך כחו דר' יהושע דאפילו לגבוה שרי. וקיימא לן כר' יהושע. ואמרינן נמי בפרק קמא דביצה (ו', א') ומה בין זה לעגל שנולד מן הטרפה דשרי, ורב ור' יוחנן התם כולהו אמרי דעגל שנולד מן הטרפה שרי. ואע"ג דקיימא לן בעלמא דעובר ירך אמו הוא, כדאמר רבא בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק מ"ז, א') פרה שהזיקה גובה מוולדה מאי טעמא גופה הוא, ובגיטין בשילהי פרק המביא בתרא (כ"ג, ב') אמרינן אם היתה עוברה זכתה לו ואוקימנא כר' וקסבר עובר ירך אמו הוא, ובערכין פרק קמא (ז', א') אמרינן היוצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד ופרכינן בגמ' פשיטא גופה היא, דאלמא פשיטא להו דעובר ירך אמו הוא. תירצו בתוספות דלעניין טרפות שאני שהדבר תלוי בחיות הבהמה וכדקיימא לן דטרפה אינה חיה, ועובר זה הרי יש לו חיות בפני עצמו ומתקיים יותר משנים עשר חודש, ואע"פ שנשבר רגלה של אמו מה מזיק לעובר. תדע דהא רבא גופיה דאמר התם פרה שהזיקה משלם מוולדה איהו הוא דאמר בפרק המקשה (ע"ה, א') השוחט את הטרפה ומצא בה בן תשעה חי אף לדברי המתיר מותר, ארבעה סימנין אית ליה להאי.
שלשה מינין פורשין מן הנבילה ומן הטריפה, שנים מהם לאיסור ואחת להיתר. ואלו הן ביצת טריפה או של נבלה אסורה, וכן חלב טריפה אסורה. ואחת להיתר עגל שנולד מן הטרפה. ביצת טרפה ושל נבילה כיצד, שנינו בפרק חמישי של מסכת עדיות (משנה א') ביצת הנבלה אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה כדברי בית שמאי ובית הלל אוסרין. ומודים בביצת טרפה שהיא אסורה מפני שגדלה באיסור. ואע"ג דקיימא לן דטרפה אינה יולדת כדאיתא בפרק אלו טרפות, הכא בשיחלא קמא אלא שנגמרה באיסור. ואע"ג דקתני במתני' גדלה, הא אסיקנה התם לא תיתני גדלה אלא גמרה. ואע"ג דעגל שנולד מן הטרפה כשר כדכתבינן קמן, הא אמרינן טעמא בפרק אלו טריפות (שם) דשאני ביצה דכיון דאגידא בגופה כגופה דמיא. ואי קשיא לך הא דגרסינן בפרק שור שנגח את הפרה (ב"ק מ"ז, א') פרה שהזיקה גובה מולדה מאי טעמא גופה הוא, תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה מאי טעמא פירשא בעלמא הוא, והכא אמרינן דלכולי עלמא ביצה כגופא דמיא, יש לומר דהתם בביצה שנגמרה ואינה מעורה בגידין, ולא מיבעיא דמיתילדא ביומא דהיזיקא דכיון דמתילדא האידנא מאיתמל גמרא לה, אלא אפילו לא איתילדא עד יומא אחריתי אינו גובה מביצתה דאמרינן ליה אייתי ראיה דההיא שעתא לא גמרא לה ושקול, אבל לגבי טריפה דאיסורא אפילו נולדה מיד שנטרפה אסורה, גזירה אטו מעורה בגידין. ואם תאמר בנבילה מיהא מאי טעמא דבית הלל דאסרי אפילו בזמן שכמוה נמכרת בשוק, שהרי דבר ברור הוא שלא גדלה באיסור כלל ופירשא בעלמא הוא. ועוד מאי שנא מלעניין בשר בחלב דתניא בריש פרק קמא דביצה (ו', ב') השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותר לאוכלן בחלב, ואע"ג דפליג עלה ר' יעקב, לא בגמורות פליג אלא במעורות בגידין, כדתניא (שם ז', א') ר' יעקב אומר המעורות בגידין אסורות. תירץ הרב בעל הלכות דבשר עוף בחלב דרבנן ובדרבנן היקילו, אבל בנבילה דאורייתא אחמירו בה. ורת"ם ז"ל תירץ דאפילו למאן דאמר בשר עוף בחלב דאורייתא כיון דאין איסורו מגופו אלא מחמת תערובתו דכל חד וחד באפי נפשיה שרי לפיכך לא החמירו באיסורו, אבל בנבילה דאיסורא מגופה החמירו בה. ובתוספות פירשו דטעמייהו דבית הלל בביצת נבילה גזירה משום ביצת טריפה, וביצה גמורה של טריפה אטו גמרה באיסור. חלב טריפה אסור, דמגופה הוא והרי הוא כגופה. ותנן בפרק כל הבשר (קט"ז, א') קיבת הנכרי ושל נבילה הרי זו אסורה. כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה וטריפה שינקה מן הכשירה קיבתה מותרת. ואע"ג דאפשר דבמשנה אחרונה קיבתה מותרת כמו שנכתוב בסמוך, התם משום דפירשא בעלמא הוא, אבל חלב טריפה בעצמה אסור.
אפרוח שנולד מביצת טרפה מותר, לפי שהאפרוח אינו נגבל ונוצר מן הביצה עד שתסרח ותבאש, וכשתסרח עפר בעלמא הוא והרי היא מותרת כנבילה שאינה ראויה לגר, ונמצא שאפרוח זה בהיתר הוא נגבל ונוצר. דגרסינן בתמורה בסוף פרק כל האסורין לגבי מזבח (ל"א, א') אפרוח ביצת טריפה מותר, דכי מתגבל מביצה לבתר דמסרחא, ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא ואשריית לה כיון דלאו בת אכילה היא, ועוד תניא מודה ר' אליעזר לחכמים באפרוח שיצא מביצת טרפה שמותר ליקרב על גבי המזבח. פי' ר' אליעזר שנחלק על חכמים ואמר ולד טרפה לא יקרב על גבי המזבח, באפרוח שיצא מביצת טרפה מודה שיקרב על גבי מזבח.
